חווית הרשות – נונה אורבך
אשמח לחלוק עם
הקולגות הקרובות לי ביותר התפתחויות שעברו עלי בשנים האחרונות שמתגלמות בהוצאה
לאור של ספרי החדש ספר הרשות: מחשבות על אמנות, טיפול, חינוך
ואנושיות.
תהליך הכתיבה
עצמו היה מפתיע; הענקתי לעצמי רשות להתבטא כפי שהמוזה ביקשה, מה שהוביל לכתיבה
בסוגות שונות, שיתוף בתהליכי אמנות אישיים, בזכרונות ילדות והרבה דימויים. הגרעין
הרוחני התבהר והפתיע ככל שהספר נפרש כריזום. כעת אני מבינה טוב יותר את צמיחת
המטפלת דרך פרספקטיבת הרשות, ואני חושבת שנקודת המבט הזו מתאימה לכל מדיום,
ומיטיבה בכל מערכת יחסים. זו האנושיות שלנו במיטבנו.
ציטוט מתחילת
הספר:
רשות וזיקה
במהותה, הרשות
היא חווית זיקה בין שניים, או של חלקים בתוך פרט, והיא מאופיינת באיכות של קבלה,
הרשאה ושייכות. שאלה עדינה עולה במרחב הזה: האם מתאפשר לי להיות מי
שאני? והיא נענית בהרשאה שמעצימה את הזיקתיות. תחושות חוסר בטחון והססנות
יהפכו לחווית שייכות. חרדה תוקל. מערכת יחסים של הענקה וקבלה כתנועה מעגלית זיקתית
תסגור מעגל.
פעוט מטייל עם
סבא שלו יד ביד בשביל ליד שדה. הפעוט נעצר, מתכופף ומתבונן על צמח עם עלים ענקיים
ומוצא חיפושית מנוקדת אדומה; הוא מביט בסבו, שכורע ומחייך לתגלית. הוא מצטרף בשקט
לפליאת הילד, פוגש את עיניו ומחייך מבלי לומר דבר.
זו רשות.
השניים שרויים
בבועת אינטימיות ושיתוף, ובאהבה מתרכזים בחיפושית אחת מנוקדת אדומה וזריזה על עלה
ירוק. מכיוון שהסבא מאפשר לחוויה להיות – הוא מעניק לילד הזדמנות לחוות את סקרנותו
במלאות. הוא מאפשר למרחב של פליאה וגילוי להתרחש, בד בבד עם תחושת שייכות
ואינטימיות.
בזיכרוננו אלה
רגעי אושר מעגנים שנחזור אליהם כל חיינו.
מזמינה אותך
לחפש ולרשום לעצמך זיכרון ילדות מיטיב בו מישהו מבוגר אהב וקיבל אותך ולא
לרגע כפי שאת. מישהו שהתבונן בך גם לרגע קט באהבה וקבלה בלי צורך לשנות בך דבר.
המרצה: נונה
אורבך, אמנית רב תחומית, מטפלת באמנות. כתבה עם לילך גלקין את "רוח
החומר", את המסה "להוציא רוח מן החומר" ואת "סטודיו טוב
דיו".
מנהלת את קהילת הלמידה "ביקורי סטודיו" בה לומדות מורות, גננות ומטפלות
וכל מי שחומרים זו שפה טבעית עבורם. המטרה היא ליצור שינוי הומניסטי דמוקרטי
במערכת החינוך.
